מיס ון דה רוהה, מיטת היום ברצלונה: הקלאסיקה העורית האולטימטיבית
היוקרה היחידה שהמינימליזם התיר לעצמו
עוצב עבור מלכות: עור Full-Grain באדריכלות מודרניסטית
מיס ון דה רוהה עיצב את קולקציית ברצלונה עבור רגע ספציפי: ביקורם של המלך אלפונסו ה-13 והמלכה ויקטוריה אוגני בביתן הגרמני בתערוכה הבינלאומית בברצלונה ב-1929. מאוחר יותר אמר מיס כי המושב נדרש להרגיש "מונומנטלי" — מילה שלו — מכיוון ש, כדבריו, "פשוט אי אפשר להשתמש בכיסא מטבח" עבור מלך.
הוא יכול היה להשתמש בקנבס. הוא יכול היה להשתמש בעור זול יותר. הוא לא עשה זאת. עור ה-Full-Grain היה החומר היחיד שהמינימליזם מעולם לא ניסה להסיר — מכיוון שעור עושה משהו שמבנה לבדו אינו יכול. הוא מתיישן. הוא מתקמט במקומות בהם הגוף באמת ישב. עשורים לאחר מכן, פריט ברצלונה נראה מעובד יותר, לא פחות.
ספת המיטה מרחיבה את אותו רעיון בצורה אופקית. בעוד הכיסא מחזיק את הגוף זקוף, ספת המיטה של ברצלונה מאפשרת לאותו היגיון של עור ופלדה להימתח — בנויה למגורים מודרניים וקומפקטיים ולא עבור ביתן, אך נושאת את אותה סירוב להתפשר על חומר.
"החומר היחיד שהמינימליזם נתן לו להזדקן בציבור."
המעצבת שההיסטוריה השמיטה משורת הקרדיטים
ברוב המאה האחרונה, קולקציית ברצלונה הייתה רשומה תחת שם אחד. זה משתנה. לילי רייך, המעצבת הגרמנייה ואמנית הבאוהאוס שהייתה שותפתו היצירתית והרומנטית של מיס ון דה רוהה מאז 1926, מונתה למנהלת אמנותית של התרומה הגרמנית לתערוכת 1929 — התפקיד שהציב אותה כאחראית בדיוק על סוג פריטי הפנים שהכיסא וספת המיטה הם. היסטוריונים של עיצוב והארכיונאים של Knoll עצמה מגדירים אותה כעת כמעצבת שותפה, לא כעוזרת.
מדוע שמה נעלם זמן רב כל כך? חלקית בשל התקופה — עבודת העיצוב של נשים נבלעה בשגרה בקרדיט של בן זוג גבר בשנות ה-20 וה-30. חלקית בשל הנסיבות — רייך נשארה בגרמניה כאשר מיס היגר לארה"ב ב-1938, והקריירה האמריקאית של מיס, לא זו האירופית המשותפת שלהם, היא שבנתה את המיתוס של הגאון הבודד. הכיסא עצמו לא מתעניין בשם שעליו. אבל הסיפור מדויק יותר עם שני השמות עליו, ומעניין יותר.
מדוע הכיסא וספת המיטה לא חולקים את אותה מסגרת
אנשים לרוב מניחים שספת המיטה של ברצלונה היא רק הכיסא שנמתח. זה לא המצב — שני הפריטים פותרים בעיות מבניות שונות לחלוטין, והבחירות החומריות מוכיחות זאת.
כיסא צריך רק להחזיק את משקל הגוף היושב דרך קימור אחד. גוף שוכב מפזר משקל לאורך כל אורכו, לכן ספת המיטה נזקקה למשטח קשיח מתחת לעור, לא מסגרת קפיצית אחת. זה ההבדל השקט בין משהו שאתה יושב בתוכו לבין משהו שאתה שוכב עליו.
ספה-מיטה ברצלונה
עוצבה ב-1930 על ידי מיס ון דה רוהה ולילי רייך כבת לוויה לכיסא ברצלונה, ספת המיטה תרגמה את הפאר האדריכלי של הקולקציה לפורמט של ספת יום. כרית העור המקופלת ידנית נחה על מסגרת עץ מלא הנתמכת על ידי רגלי פלדה צינוריות מלוטשות — ביטוי טהור של פילוסופיית הבאוהאוס שבו מנוחה פונקציונלית פוגשת צורה פיסולית. Knoll רכשה את זכויות הייצור הבלעדיות לקולקציה ישירות ממיס ב-1953, וזו הסיבה שפריט מקורי עדיין נושא את חתימתו מוטבעת בבסיס.לפני שאתם קונים: תשובות ישירות
