תולדות כיסא צ'סקה: כיצד מרסל ברויאר שילב בין פלדה לקש ארוג ביד
הצינור היה קר, אז הם ארגו לו עור רך יותר
כידון של אופניים התחיל את כל זה
מרסל ברוייר הגיע לבית הספר באוהאוס בוויימאר ב-1920, כשהוא בן 19 לאחר שפרש מלימודי הציור באקדמיה לאמנויות יפות בווינה. הוא התקדם במהירות — עד אמצע שנות ה-20 הוא כבר עמד בראש סדנת הריהוט של בית הספר, ושם, כשרכב על אופניו ברחבי דסאו, פלדת הצינורות תפסה את תשומת לבו. החומר כבר נחשב לאמין ויוצר בהמוניו עבור משהו אחר לגמרי: שלדות אופניים. ברוייר הניח שאם ניתן לכופף צינור פלדה לכדי כידון שנושא את משקל הרוכב, הוא יוכל לשאת גם גוף של אדם היושב על כיסא.
חשיבה זו הובילה ליצירת כיסא ואסילי ב-1925 — כיסא פלדת הצינורות הראשון, שנקרא על שמו של עמיתו של ברוייר לבאוהאוס, ואסילי קנדינסקי. שלוש שנים לאחר מכן הגיעה בעיה קשה יותר: האם ניתן לכופף את הצינור לקו רציף אחד, ללא רגליים אחוריות כלל? התשובה הייתה מסגרת הקונסול (Cantilever) שלימים תישא את השם צ'סקה.
חמימות במכונה: קש קלוע פוגש פלדה
ברגע שהמסגרת הייתה קיימת, ברוייר נתקל בבעיה אחרת. כיסא שעשוי כולו מצינורות פלדה הרגיש כמו ישיבה בתוך מכונה.
לכן הוא קיבל החלטה שגבלה בכפירה לאותה תקופה: לשלב את המבנה המתקדם ביותר בריהוט עם אחת המלאכות העתיקות ביותר שהיו — קליעת קש, טכניקה שהייתה קיימת כבר דורות בייצור כיסאות במרכז אירופה. כל חמימות שהמפעל לא יכול היה לספק, היד סיפקה. זהו האני מאמין האמיתי של הבאוהאוס: לא דחייה של המלאכה, אלא חלוקת עבודה בין התעשייה לבין היד.
"השאירו מקום אחד במבנה קר שעדיין ניתן לגעת בו ביד."
מבט מקרוב על הקש לפני שהוא הופך למושב שאתם מכירים:
הכיסא שברוייר מעולם לא רשם עליו פטנט
רעיון הקונסול — כיסא שנראה כאילו הוא מרחף, ללא רגליים אחוריות — לא היה שייך רק לברוייר. בשנת 1927, האדריכל ההולנדי מארט סטאם הציג את עיצוב הקונסול שלו בתערוכת "Die Wohnung" המפורסמת של מיס ון דר רוהה בשטוטגרט, ממש לפני שהגרסה של ברוייר נכנסה לייצור. ברוייר האמין שסטאם לקח ממנו את הרעיון; תונט (Thonet), היצרנית האוסטרית שייצרה את שני העיצובים, מצאה את עצמה במרכזו של סכסוך פטנטים שנמשך שנים.
בשנת 1932, בתי המשפט פסקו לטובת סטאם. פטנט הקונסול עבר אליו, ולתקופה מסוימת הקטלוגים של תונט ייחסו מחדש את הקונספט המבני של הכיסא בהתאם. ברוייר מעולם לא רשם פטנט על הגרסה שלו — החלטה שמשמעותה הייתה שהוא קיבל תמלוגים על העיצוב מתונט, אך לא זכויות בלעדיות על המסגרת עצמה. זה חלק מהסיבה לכך שווריאציות קרובות לכיסא הזה מסתובבות כבר כמעט מאה שנה תחת שמות שונים, בעוד שהפריט שיוצר תחת רישיון — זה שנקרא כיום צ'סקה — נותר זה שקשור בצורה הישירה ביותר לסדנה של ברוייר עצמו.
צ'סקה (Cesca)
בשנת 1928 היה לכיסא הזה שם של מפעל בלבד: B32. השם "צ'סקה" הגיע עשורים מאוחר יותר, כאשר היצרנית האיטלקית גאבינה (Gavina) החלה לייצר אותו וקראה לו כמחווה לפרנצ'סקה, בתו החורגת הצעירה של ברוייר — מקרה נדיר של חפץ בייצור המוני הנושא בשקט שם משפחה זמן רב לאחר שהעיצוב שלו הושלם.
